About Jordi

ג’ורדי בת 27, ממושב גדעונה, היא ציירת כשרונית ומקעקעת היסטרית.

ג’ורדי שכל חייה נמשכה למכחולים הספיקה לצבור חוויות שמהם אפשר לתסרט שלושה סרטים באורך מלא..

היא שימשה במשך שנה שוליית אמן מפורסם ביוון, המשיכה לשרת אמן אחר באיטליה שם השתתפה בתערוכות שהוצגו בגלריות נחשבות. כשקבלה הצעה לנהל גלריה בתאילנד היא התעופפה לשם וביושבה בהפסקת צוהריים על המדרכה, עצר לידה תאילנדי קשיש והציע לה לבוא איתו ללמוד ציור פורטרטים במערה. היא למדה ממנו חודש במערה, גרה בבית בג’ונגל ולמדה ציור באופן מעמיק.

במקביל, קיעקעה בסטודיו באי לפרנסתה. ירדן טסה משם למונפלייה הצרפתית ולמדה רישום שהוביל אותה לצייר ציור קיר ענק בברלין, מה שזיכה אותה בחשיפה תקשורתית נרחבת במדורי התרבות.

משם קפצה  לשנה של טיול בארה”ב , עבדה כמקעקעת אורחת ב8 מדינות ומכרה את ציוריה דרכם.

כשחזרה למזרח חוותה ניסיון שוד בסכין בהודו. ירדן שכלום לא מפחיד אותה שוחחה עם השודד, שכנעה אותו לבוא איתה לארוחת צהריים, הוא גם שילם את כל הארוחה.

בין לבין הפכה לדוגמנית להלבשה תחתונה בתצוגות אופנה בסיאטל ובניו יורק, ציירה על במה פתוחה באירוע השנתי לחיזוק מעמד השחורים באמריקה – בסיאטל והצילה בהודו נכה בכסא גלגלים שהדרדר לכביש, מה שזיכה אותה בהזמנה לטיול חודשיים ברחבי הודו ובמלונות פאר.

“כשאני מציירת אני בעולם אחר. מדיטציה מודעת של התת מודע.
אני נותנת לכאב או לשמחה לעבור מהראש ליד, מהיד למכחול, מהמכחול לשיער, לעיניים, לפנים שאני מציירת עכשיו. כמעט תמיד זה פנים, כמעט תמיד של אישה.
בין המופשט לריאליסטי, בין תקווה לכאב, לשלווה ושלם – אני מאוד מתחברת ליופי האישה ולרכות שהיא מייצגת. אני מנסה להעביר מסר של עדינות וקשיחות יחד.
אני מציירת את מה שאני מרגישה, ישנם ציורים מאוד ריאליסטים ולעומת זאת ציורים מאוד מופשטים, לאן שהלב שלי לוקח אותי.
רוב ציורי נוצרים בסערת רגשות גדולה או בריגעון מוחלט – מה שעוזר להסביר את השוני בין יצירותיי.
כשאני מציירת אני נכנסת לעולם משלי, גם בלי מוסיקה ברקע, מתנגנת מנגינה בראשי. כמו במדיטציה, אני עושה חשבון נפש ומשלימה עם עצמי ועם העולם. הרבה חידות ודילמות נפתרו אצלי בעזרת הציור.
התחושה שאני חווה בזמן היצירה שלי היא שלווה. אני לא חושבת על מה ולמה או מתי, אני חושבת על הקו הזה, על הנקודה הזאת, על הגוון הזה בדיוק. כי מה שמשנה ומה שיש עכשיו זה רגע אחד עם צבע שאין לו הרבה זמן כי הוא מתייבש לי על הפלטה או על המכחול והוא צריך להגיע לפינה הזאת על הקנבס ששמורה רק לו, כי רק שם הוא מתאים בדיוק.
ברגע הזה שאני יושבת מול קנבס לבן ומכניסה בו חיים ומחשבות אני מתנקה מהחיים והמחשבות שלי, זה כובש אותי כל פעם מחדש. שלווה.”

0
    עגלת קניות
    העגלה ריקהחזרו לחנות
    ×
    דילוג לתוכן